דודי שמש: אנחנו משתמשים בהם, המדינה לא

במהלך משבר האנרגיה של שנות השבעים הועבר בישראל חוק שמחייב התקנת דוד שמש בכל בניין מגורים חדש, להוציא מקרים בהם זה לא אפשרי.

למה הם לא עוברים?

כתוצאה מכך, למעלה מ-90 אחוזים ממשקי הבית בישראל נהנים מדודי שמש, חוסכים כסף ותורמים פחות להתחממות הגלובלית.

לעומת זאת, מסתבר שבמוסדות ציבור רבים עדיין מעדיפים לחמם מים באמצעים מזהמים - וגם יקרים יותר - לרבות מזוט, סולר וגז. 

כך עולה מתחקיר שערך האתר NRG, וממצאיו פורסמו בכתבה "מוסדות המדינה מתעלמים מדודי שמש".

כתב מעריב שחר פלד, בדק את מצב הדברים במשכן הכנסת, במשטרת ישראל, בשתי עיריות (עיריית תל-אביב ועיריית ירושלים), שלושה מוסדות אקדמיים וארבעה בתי חולים.

ברוב המוסדות נמצא שלא נעשה שימוש בדודי שמש כלל, ושהפעלת מתקנים חשמליים מתבססת על דלקים מזהמים.

שני יוצא הדופן: משטרת ישראל שעושה שימוש חלקי בדודי שמש והמרכז הרפואי מאיר בכפר סבא, שעבר לשימוש מלא באנרגיה סולארית לחימום מים.

חלק מהמוסדות אותם בדק NRG הגיבו ואמרו שהם "בוחנים", "שוקלים" או "מתכננים" לעבור לשימוש נרחב יותר באנרגיית שמש.

מדוע הם עדיין לא שם? הטיעון העיקרי שעולה מהכתבה: זה יקר מדי.

האם מוסד מתוקצב כמו עיריית תל-אביב יפו (4.5 מיליארד שקל בשנה, כולל התקציבים המיוחדים) לא יכול להרשות לעצמו דודי שמש? לא נשמע ל-כך סביר.

כדי לסבר את האוזן נאמר כי השימוש בדוד שמש מחזיר את עלות ההתקנה, בלמעלה מ-90 אחוזים מהמקרים, בתוך שנתיים עד חמש שנים.

אלא מה, מכיוון שראשי ערים נבחרים לחמש שנים בלבד, החזר ההשקעה עלול חו"ח להתרחש בתקופת הכהונה של יורשיהם.

המסקנה: נדרש תיקון לחוק

המסקנה המתבקשת היא שאסור להשאיר למנהלי המוסדות הציבוריים את ההחלטה, ויש לחייב אותם להחליף את מקורות האנרגיה האחרים בשימוש באנרגיה סולארית. 

לפחות במקרה המובהק והפשוט יחסית של דודי שמש.

זה יכול להיות סיפתח טוב לקראת מעבר מקיף יותר של מדינת ישראל לשימוש באנרגיות מתחדשות, ולא רק בתחום של חימום מים.

זה לא צריך להיות קשה מדי. מוקדם יותר השנה הועבר חוק דומה, בנושא חיסכון במים, שמחייב את מוסדות הציבור להתקין "חסכמים".

הטיעון שמאחורי החוק ההוא תקף גם כאן: חובה על המדינה לתת דוגמא לשימוש אחראי במשאבים מתכלים, וממילא ההשקעה הממשלתית בחיסון מים תחזיר את עצמה בתוך כמה שנים.