זיהוי שאריות חומרי הדברה

בפוסט חומרי הדברה במזון: אמת ומיתוס שפורסם בבלוג המקצוענים, עסקנו בבעיה של הימצאות שאריות חומרי הדברה בתוצרת חקלאית טרייה ובמזון מעובד.

בלב מערך הבדיקות ישנה המעבדה לשאריות חומרי הדברה, גוף מקצועי מיומן שפועל מתוקף תקנות הגנת הצומח. 

זיהוי וכימות חומרי הדברה

המעבדה, שבהגדרתה מטרתה לסייע לפיקוח ושימוש נכון בחומרי הדברה, היא חלק מאגף השירותים להגנת הצומח ולביקורת של משרד החקלאות. 

המעבדה מסוגלת לבצע מגוון של בדיקות לזיהוי וכימות חומרי הדברה בקרקע ובמים, בתוצרת חקלאית, במוצרי מזון שונים ממקור צמחי (כמו תבלינים), ועוד.

הדברה

היא מעניקה שירותים ליחידות הפיקוח של המשרד, שבין השאר בודקות את הפירות והירקות שעולים על שולחננו.

מתבצעות במעבדה, בין השאר, בדיקות לזיהוי שאריות של חומרי הדברה כמו זרחניים אורגניים, פחמימנים כלוריים, פירטרואידים, ועוד.

הבדיקות כוללות כרומטוגרפיה גזית על ידי גלאים וכרומטוגרפיה נוזלית באמצעות מערכת LCMSMS, שני תהליכים שמאפשרים זיהוי וכימות של חומרי הדברה בדיוק גבוה.

היא מספקת שירות גם לניסויי שדה מכוונים, בהם בודקים את זמן וקצב הדעיכה של חומרי הדברה, כלומר הפירוק שלהם בין הריסוס והקטיף (נתייחס לכך בהמשך).

מלבד זה, הם גם ערוכים לבצע בדיקות ייעודיות לחומרי הדברה חדשים. מלבד למשרד החקלאות, המעבדה גם מעניקה שירות בתשלום לגופים פרטיים כמו חברות מו"פ בתחום ההדברה.

דעיכת חומרי הדברה

חומרי הדברה המשמשים בחקלאות אמורים להתפרק בהדרגה עד שהרמה מגיעה לתחום ה"שארית המותרת" (הידועה גם כ-MRL).

השימוש האחרון בחומרים אלה אמור להתבצע מוקדם מספיק כדי שלא רק הצרכן שקונה פירות וירקות, אלא גם הפועלים הלוקחים חלק בקטיף, לא יחשפו לכמויות גדולות מן המותר.

לתהליך הפירוק קוראים "דעיכה", וכדי לתזמן במדויק את הריסוס מקובל להשתמש ב"עקומת דעיכה" שמתארת את ריכוז החומר והשינוי בו על ציר הזמן.

המעבדה לשאריות חומרי הדברה יכולה לבצע את הניסויים המתאימים, מסמיכה מעבדות לביצוע שלהן ומאשרת ניסויים שנערכו על-ידי צדדים שלישיים אחרים.

אז למה יש חומרי הדברה במזון?

ואם הכל מתוחכם ומשוכלל וכל-כך מדעי, אז מדוע בעצם קורה שבכל זאת ישנן שאריות של חומרי הדברה באוכל שלנו?

ראשית, משום שהבדיקות שעורך אגף השירותים להגנת הצומח הן מדגמיות וחלקיות.

מה לעשות שלא ניתן לבדוק כל עגבנייה שמגיעה לדוכנים, ובאופן מעשי רוב התוצרת לא נבדקת וישנם חקלאים שלא פועלים לפי ההנחיות – בשוגג וגם במזיד.

פיקוח הדוק יותר היה יכול לצמצם מעט את התופעה, אבל אין די משאבים עבורו כיום.

שנית, בתנאים שונים פיזור חומר הדברה, ריכוזו ומשך פירוקו עלולים להיות לא אחידים.

כלומר, אפילו אם תוצרת משדה עגבניות מסוים עוברת בדיקה מדגמית ויוצאת תקינה, עדיין זה לא מבטיח חד-משמעית שכל העגבניות ראויות למאכל.