מים ממוחזרים: כל מה שחשוב לדעת
ישראל היא מדינה שסובלת מבעיית מים מאז ומתמיד ולכן, כמו שממחזרים פלסטיק, פסולת ובגדים חשוב גם למחזר מים. איך עושים את זה ומה חשוב לדעת? הכל במדריך הבא.
מאגרי המים השונים בישראל מצטמצמים משנה לשנה. כדי למנוע מצב בו מתקיימת התייבשות מוחלטת ויצירה של הרס סביבתי, ממוחזרים מי השפכים בישראל למי קולחין.
מיחזור מים נשמע כמו פעולה מסוכבת ומורכבת אך, היא קיימת ובעזרתה נשמר מחזור מים תקין בישראל. כל מה שחשוב לדעת על מיחזור המים, במדריך הבא.
מהם מטהרי השפכים בישראל?
בישראל, קיימים ופועלים כ-63 מתקני טיהור מי שפכים הפזורים ברחבי הארץ. תפקידם של מתקני הטיהור הוא לאסוף את השפכים הביתיים, הציבוריים והתעשייתיים ולמחזר אותם. פעולת המחזור של המים, הופכת אותם למי קולחין הטובים לשימוש ובמקביל, ממזערת משמעותית את הפגיעה בטבע.
מתקן הטיהור הגדול ביותר בישראל, נמצא סמוך למועצב איזורית שורק שבצפון הארץ. במתקן זה, ממחזרים ומטהרים את השפכים של כל גוש דן. תהליך הטיהור מתבצע בשלושה שלבים ובאמצעותו מסופקים כ-70% של מים לטובת החקלאות שבנגב. תהליך זה, מהווה חיסכון אדיר למאגרי המים של המדינה והמים הממוחזרים משמשים מעין תחליף למים הקיימים (המתוקים ומי ההתפלה המלוחים).
מהם מי הקולחין?
מי הקולחין, הם בעצם השפכים הביתיים אותם ממחזרים. ניתן לחלק אותם לשני סוגים עיקריים: המים האפורים והמים השחורים. המים השחורים, באים במגע עם פסולת אנושית ולכן, לא ניתנים לשימוש חוזר כלל. הם מגיעים אל מתקני הטיהור ישירות מצינורות השירותים והמקלחת בבתים השונים.
המים האפורים, הם מים שמגיעים משאר ברזי הבית השונים כמו המטבח, מדיח הכלים, מכונות הכביסה ופתחי הניקיון השונים. מים אלה, ניתנים בהחלט לשימוש חוזר והם מהווים נתח גדול בחלקאות. לאחר מחזור המים הם מגיעים לאיכות גבוהה אך עדיין, לא יהיו מאושרים לשתייה עקב הימצאות שאריות של חיידקים או מחלות.
מהו מיחזור מי השפכים הביתיים?
כיום, עדיין אין תקנות או חוקים ברורים בנושא מיחזור השפכים הביתיים. עם זאת, המדינה איננה אוסרת על כך במפורש אך, מנגד עם לא מעודדת רבות את הנושא. הסיבה לכך, היא שקל יותר לפקח על מתקני הטיהור הקיימים ועל מערכות הביוב העירוניות מאשר על כוח פיקוד נוסף שיפלח נכון את השפכים הביתיים.
בנוסף, אם יהיה עידוד בשוק הפרטי לצרוך מתקני טיהור ביתיים, אלו יצרו תחרות ויובילו לבסוף גם להוזלה במחיר ויחד עם זאת, לירידה באיכות המתקנים הקיימים. בעת דליפה או נזק, על הרשויות המקומיות והמתקנים הארציים חלה חובת דיווח. המתקנים הביתיים אינם באיכות מספקת כדי למנוע באופן ודאי פיזורם של חיידקים הנספגים בקרקע כתוצאה מהשקיית גינות ביתיות.