הטעויות שחוזרות בהתקנת מרזבים ומה באמת פוגע בניקוז

שיפוע שלא מתאים לזרימה

מים שעומדים לאורך הצינור: מרזב שאינו מקבל שיפוע מדויק לא מצליח לפנות מים במהירות. במקום זרימה רציפה, המים מתייצבים במקטעים שונים לאורך הצינור - בדיוק במקומות שבהם עלים, בוץ ופסולת נוטים להצטבר. זו אחת הסיבות המרכזיות לסתימות שמופיעות דווקא בתחילת החורף. 🍃

תכנון לקוי של מרחק לעומת שיפוע: ככל שהמרזב ארוך יותר, נדרש שיפוע עקבי ועדין לכל אורכו. התקנה חפוזה שבה חלקים מסוימים מקבלים שיפוע ואחרים נותרים מאוזנים - מייצרת “בריכות קטנות” בתוך הצינור. לאורך זמן, זה מוביל לחלודה, להיחלשות החיבורים ולנזילות לקומה שמתחת.

זרימה איטית שיוצרת בוץ ועומס: כשהשיפוע חלש מדי, מי הגשם זורמים לאט, מה שמאפשר ללכלוך לשקוע. אחרי עונה שלמה, מתקבלת שכבה סמיכה של בוץ וגבשושיות שמקטינות את הקוטר הפנימי. גשם חזק אחד מספק די לחץ כדי למוטט את המערכת. 🌧️

חיבורי מרזב לא אטומים

סיליקון שמתייבש ומתנתק: אחד הפגמים השכיחים במרזבים הוא שימוש בחומר אטימה לא נכון או במריחה לא מקצועית. 🚫 סיליקון שאינו מותאם לחוץ, לשמש ולשינויי טמפרטורה, מתייבש במהירות, נסדק ומאבד את האחיזה שלו. ברגע שהגשם מגיע - המים מוצאים את הסדק הקטן ביותר.

חיבור “בחפיפה” במקום חיבור תקני: לעיתים מתקינים מחברים שני מקטעי מרזב בהשחלה חלקית, בלי טבעות חיבור תקניות ובלי הברגה או הידוק. זה אולי מחזיק בקיץ, אבל בזרימת מים חזקה הקטעים "מתנערים" אחד מהשני. הטעות הזו יוצרת דליפות נסתרות שמחלחלות לקירות החוץ ואף לפנים.

דליפות שמופיעות בקומה שמתחת: מים שמטפטפים לאורך דפנות הקיר מתפשטים למרחק ולא תמיד יורדים ישר למטה. כך נוצרים סימני רטיבות בקירות שלא נמצאים בכלל ליד המרזב עצמו. בעלי בתים רבים חושבים שמדובר בבעיה של האיטום, כשבפועל המקור הוא חיבור מרזב רופף.

קוטר שלא עומד בעומס

מרזב צר לגג גדול: טעות תכנון קלאסית היא התקנת מרזב בקוטר קטן מדי לגודל הגג ולכמות המים שהוא אוסף. בבתים פרטיים ובבניינים ישנים נתקלים לא פעם במרזבים צרים שאינם מסוגלים להתמודד עם גשם חזק. כשהקיבולת נגמרת - המים פשוט גולשים החוצה.

הצטברות עלים שמקטינה את המעבר: גם מרזב שתוכנן נכון עלול להפוך למהודק מדי בשל שכבות של עלים, מחטי אורן או אבק דיונות. כשהקוטר הפנימי מצטמצם, כמות המים שיכולה לעבור דרכו צונחת וזרימה חזקה דוחפת מים אחורה אל הגג, או מתחת לאיטום. 🍂🍁🥬🌿

עומס מים שמוביל להתפרצות אחורה: גגות שטוחים נפוצים בישראל, וכשהגשם מגיע ב"מכה" אחת, מרזב צר מדי יוצר "תור" של מים שאין להם לאן לזרום. התוצאה: הצפה על הגג, משקל מים גדול על שכבת האיטום, ועלייה בסיכון לחדירה פנימה בבתי מגורים.

התקנה ללא נקודת גישה

קושי לנקות או לבדוק סתימה: מרזב שלא הותקנה בו נקודת גישה, פתח שירות קטן שמאפשר להוציא עלים, בוץ ופסולת - הופך כל תקלה לפעולה מורכבת. בלי גישה ישירה, אין אפשרות לנקות את הסתימה מבלי לפרק חלק מהמערכת.

צורך לפרק חלקים בכל תקלה: כשאין פתח ניקוי תקני, גם פעולה פשוטה כמו פתיחת סתימה מצריכה פירוק של מקטעים שלמים מהמרזב. כל פירוק כזה מחליש את החיבורים, מקצר את אורך החיים של הצינור ומוביל בעתיד לדליפות חוזרות.

תלות מלאה בבעל מקצוע: במקום שמערכת המרזב תהיה ניתנת לטיפול בסיסי גם על ידי דייר או ועד בית, היעדר נקודת גישה מחייב הזמנת בעל מקצוע בכל תקלה, אפילו הפשוטה ביותר. לאורך הזמן, זו מתדרדרת לתחזוקה יקרה יותר ולבעיות שחוזרות מדי חורף.

מרזב בלי הגנה מלכלוך

כניסת עלים בקלות: גגות שממוקמים תחת עצים או ליד חצרות סובלים מהצטברות קבועה של עלים. ללא רשת הגנה או “כובע” מרזב, העלים נכנסים לצינור באופן חופשי ויוצרים סתימות מוקדמות עוד לפני הגשם המשמעותי הראשון.

מעבר של ציפורים ופסולת: ללא הגנה, מרזבים הופכים לעיתים למקום קינון או כניסה של פסולת לא צפויה - נוצות, שקיות קלות, קיני צרצרים ואף אבק כבד שמצטבר מימי הקיץ. כל אלה מצמצמים את קוטר המעבר ויוצרים עומס נקודתי.

סתימות שמתרחשות כל חורף מחדש: זוהי התוצאה הישירה והידועה ביותר: בניינים ללא התקנת הגנה בסיסית חווים סתימות שנתיות כמעט קבועות. כל סתימה כזו מחמירה את מצב המרזב, מעלה את הלחץ הפנימי וגורמת לדליפות ולרטיבות בקירות הסמוכים.

טעויות בגגות משופעים

התקנת מרזב לא ממורכז לשיפוע: בגגות משופעים המים יורדים בזווית ברורה ולכן, מרזב שלא מותקן בדיוק בנקודת ההצטברות של הזרימה - פשוט מפספס את המים. במקום ליפול לתוך התעלה, חלק מהמים "מדלגים" מעליה ונשפכים היישר לקיר החיצוני.

מים שמדלגים מעל המרזב במקום להיכנס אליו: כשזרימת המים מהגג מהירה מדי, נדרש מרזב עמוק או בעל דופן גבוהה יותר. התקנה של תעלה רדודה יוצרת "אפקט מפל" - המים קופצים מעבר לשפה ולא נכנסים לצינור כלל. התוצאה: כתמי רטיבות, התפוררות צבע וקילופי טיח.

זרימות חזקות שמנתקות חיבורים: משבי רוח וזרימות מים עוצמתיות מאזורי מפגש של רעפי הגג, מפעילים לחץ על חיבורי המרזב. אם ההתקנה לא כללה עיגון מספק, הברגות איכותיות וסגירת קליפסים תקנית - המקטעים נחלשים ונפתחים לאורך החורף.

התקנה לא תקנית בבניינים

מרזבים פנימיים לא מבודדים: בבניינים ותיקים נפוצה התקנה שבה המרזב עובר בתווך שבין הקומות, בין קירות פנים. ללא בידוד מתאים, מים קרים בתוך הצינור יוצרים עיבוי על החלק החיצוני וזה מוביל לכתמי רטיבות ועובש בתוך דירות שלמות מבלי שהדיירים יודעים מה המקור.

חיבורים שמזינים את קו הביוב: טעות תכנונית היסטורית שמופיעה עדיין בחלק מהבניינים הישנים - חיבור מרזבים לקו ביוב במקום לקו ניקוז ייעודי. בימי גשם חזקים, הניקוז העודף יוצר עומס על מערכת הביוב וגורם להצפות בחדרי שירות או בחצרות הבניין.

שיפועים שלא עומדים בדרישות התקן: התקנה חפוזה שאינה תואמת את השיפועים הנדרשים בגג ובחזית הבניין גורמת למים "לשבת" בתעלה או לזרום נגד הכיוון. כשהשיפוע חסר או הפוך בחלק מהמסלול, המרזב מאבד יכולת ניקוז ובניינים שלמים חווים הצפות בקומת הקרקע.