בדיור הציבורי עדיין מחכים לדודי השמש

משרד השיכון מונע התקנת דודי שמש לדיירים בדיור הציבורי, כך טוענים בעמותת ידיד.

על-פי המדריך לזכויות הדייר בדיור הציבורי באתר משרד השיכון, המשרד "נאלץ לקבוע סדרי עדיפויות בהתאם לעקרונות שהוגדרו בחוק".

הרחבת אוכלוסיית הזכאים

במאי 2011 הרחיב המשרד את "אוכלוסיית הזכאים" וכלל בה ישובים חדשים באזור עדיפות לאומית א`.

אין בכך כל רע, אומרים ב"ידיד", אבל גם אין כל היגיון במניעת דודי שמש ממי שמצבם הכלכלי הוא הקשה ביותר שהרי הם אינם מסוגלים לשלם אפילו 360 ש"ח לחודש כשכר דירה.

בתגובה להארץ השיב משרד השיכון כי ההחלטה לא להתקין דודי שמש אצל דיירים שחייבים שכר דירה נעשתה על-פי חוק, ואחרי בדיקה של הלשכה המשפטית של המשרד.

דודי שמש: משתלמים לכולנו

התקנת דודי שמש לדיירים בדיור הציבורי מתבצעת על-פי תיקון לחוק זכויות הדייר משנת 2007, במקורו יוזמה של עמותת ידיד, שהוגש על-ידי ח"כ רן כהן ומשה כחלון. 

בתיקון לחוק נקבע תקציב שנתי של חמישה מיליון שקלים שאמור לשמש למימון דודי השמש בשיעור של 90-95 אחוז. 

ישנה הסכמה רחבה כי מדובר באחד החוקים המוצדקים בספר החוקים. גם חברתי, גם סביבתי, גם טוב לכלכלה ולמשק האנרגיה וגם יכול לסייע ליציאה ממעגל העוני.

בדיעבד, נמצא שההשתתפות העצמית של הזכאים בשיעור 10 אחוז או 5 אחוז (למתקיימים מקצבאות), בדרך-כלל קטנה מעלות הפעלת דוד חשמל במהלך חודש אחד.

לעומת זאת, מרגע התקנת דוד השמש הם חוסכים 5-10 אחוז מהכנסתם החודשית.

ההיגיון הכלכלי שבהתקנת דוד שמש לא גרם לדיירים רבים בדיור הציבורי להתקין כזה בעצמם, מסיבה פשוטה:

מדובר בדרך-כלל באנשים קשי יום, רבים מהם קשישים, שמתקשים לגייס את סכום ההוצאה הראשוני.