איטום מרתפים וחדרים תת-קרקעיים
איטום תת קרקעי (איטום שלילי בעגה המקצועית) של מרתף או מקלט עשוי להיות משימה מסובכת, והוא גם לא תמיד מצליח לכן חשוב להקפיד על כמה כללים
איטום יעיל של מבנה שמספק בידוד כנגד רטיבות, הוא חיוני להגנה מתמשכת על התשתיות ועל עמידות המבנה.
בניגוד למה שמקובל לחשוב, גם בטון אינו בלתי מנוצח - הוא מושפע מגורמים סביבתיים, בין אם זה לחות או חומרים אחרים שמפוררים אותו בהדרגה.
מלכתחילה, איטום של חללים פנימיים (כמו מקלט, מרתף, חניון, ממ"ד וכו`) מתבצע בשלבי ההקמה המוקדמים, מייד לאחר יציקת היסודות.
זהו איטום חיצוני, `חיובי`, שלרוב מבוסס על חומרי איטום ביטומניים או פולימריים, שאמורים בעצם ליצור מעטפת בלתי חדירה - למרות שכמובן, גם היא לא עמידה לנצח.
סוף מעשה במחשבה תחילה
קשה להפריז בחשיבות של תכנון וביצוע מדוייקים ויעילים של האיטום החיובי במהלך פרוייקט בנייה, במיוחד למרכיבים התת-קרקעיים של המבנה.
כאשר מתגלים בדיעבד ליקויים במעטפת איטום חיצונית, נדרשת השלמה בצורת איטום פנימי ("איטום שלילי" או "נגטיבי").
זוהי פרוצדורה יקרה, שדורשת הכנה מוקפדת אחרת תוחלת החיים של איטום כזה היא די קצרה.
במקרים בהם אוטמים חדרים מרוצפים, מטויחים וצבועים, תידרש הסרה של הטיח ו/או הריצוף ואחרי איטום מחודש יש לבצע טיוח, צביעה וריצוף מחדש.
לעיתים יימצאו אזורים שדורשים טיפול מיוחד - בחומרים אפוקסיים, איטום גבישי וכדומה; חומרים יקרים שהעבודה איתם מורכבת יותר ומייקרת את העבודה.
במילים אחרות: זהו תהליך שאין בו פשרות. יש לבצע אותו בצורה הטובה ביותר האפשרית, אחרת צריך לחזור עליו שוב, על כל המשתמע מכך.
איטום שלילי - השלבים העיקריים
היעילות של כל איטום היא פונקציה של איכות התהליך וההקפדה על שימוש במפרטי איטום מתאימים איטום שלילי של מרתף או חדר תת-קרקעי אחר מתחיל בעבודת הכנה.
איכותה תשפיע מאד על התוצאה הסופית. בשלב ראשון חושפים את הבטון - מסירים כל ריצוף, צבע או טיח שמכסים אותו.
לאחר מכן מנקים את הבטון מחלקים סדוקים או רופפים באמצעות פטישון. חלקי מתכת חלודים מנקים באמצעות דיסק ו/או מבצעים סיתות סביבם ואז צובעים בנוגדי חלודה מתאימים.
כאשר ישנם סדקים עמוקים בקירות, מקובל לבצע הזרקה של חומרי איטום מבוססי שרפים פוליאורטניים או צמנטים הידראוליים.
בשלב הבא מבצעים תיקון והחלקה של משטחי הבטון, תחילה באמצעות יסוד צמנטי, ואז באמצעות יציקת בטון באזורים החסרים ובכל נקודות המפגש בין הקירות לרצפה.
מחליקים באמצעות תערובת של מלט ודבק על בסיס לטקס, ואז מבצעים אשפרה (שמירת הבטון לח כדי להשיג חוזק ואטימה אופטימליים) במשך כשבוע.
בסיום שלב ההכנה, מרטיבים את משטח העבודה במים ומצפים בשכבה ראשונה של חומר צמנטי, עליה פורסים רשת ייעודית עשויה פיברגלס ("אינטגרלס"). אחרי ההתקשות מצפים בשכבה או שתיים נוספות.
